הרהור על חופש, בעקבות עצרת מחאה מול שכונת שייח' ג'ראח 

ביום שישי האחרון נסעתי לירושלים להיות עם ביתי הבכורה. אמנם רק נפגשנו כשביקרה ובאה למנוחה, אך קול פנימי של אמא קרא מתוכי להיות איתה, להתבונן, לתמוך ובעיקר לשמור.

שבוע ימים לפני כן, בזמן ארוחת שישי, קיבלתי הודעה שביתי נעצרה על ידי המשטרה, לאחר שהשתתפה בעצרת מחאה מול שכונת שייח ג'ראח בירושלים. לא התפלאתי או דאגתי במיוחד לשמע ההודעה, משום שאני מכירה אותה היטב ובתוכי כבר ידעתי שביום מין הימים אקבל הודעה שכזו. כמו כן ידעתי שהתנסות שכזו תשמש עבורה חומר ליצירה שבה היא עוסקת בחייה. דאגתי רק שמא קר לה ואכן בלילה בתא המעצר, שבהמשך הבנתי שהיה בכלא נווה תרצה ולא בתחנת המשטרה, היה קר מאוד. חשוב לציין שביתי חונכה להקשיב לקול הפנימי שלה, להקשיב לרחשי ליבה ומתוך כך היא פועלת בכל עשייה שלה. אין היא מתלהמת ואינה פועלת באמצעים אלימים, היא רק אינה יכולה לקבל ולהסכים עם עוולות אנושיות בסיסיות. כשהתעוררתי בבוקר שבת, עדיין לא דאגתי, ידעתי שביתי יודעת היטב לשמור על עצמה, אך בנשימה הבאה הכתה בי ללא הכנה התחושה של איבוד החופש ומיד זלגו דמעות מעיני. באותה שבת ובימים שבאו לאחר מכן מצאתי את עצמי בודקת מהו "חופש" עבורי, מהו אותו קול המנחה אותי בחווית החופש שלי, מה לגבי אותם גורמים חיצוניים המשפיעים על החופש שלי ובעיקר במדרג הפנימי, בהקשבה לקול הפנימי שלי, כיצד אני חווה את עצמי, את היכולת שלי להיות באמת בן אדם חופשי. אלו הם נושאים שאני מתעסקת בהם רבות בחיי, מנחה את עצמי להכיר בערכי האמיתי ועוזרת גם לאחרים בכך. בשעה שביתי נכלאה ואני הבנתי שהיא סגורה בין קירות וסורגים, שאינה יכולה לנוע כרצונה, קיבלתי הזדמנות נוספת ואף עמוקה יותר לשאול את עצמי ולבדוק את החופש של היותי.

לאחר שביתי שוחררה ממעצר, כאשר השופטת מכריעה שהיא וחבריה חפים מפשע ומוצאת שדווקא נציגי המשטרה שיקרו בעדותם, שוחחנו על החוויה שעברה ועל התחושות שעלו בתוכה בעקבות המעצר והגבלת החופש שלה. אני כותבת שורות אלו ושוב עולה בי הכרת תודה על האפשרות שניתנה לי לבדוק עם עצמי שאלה מהותית הפונה להיותי אדם חופשי.

שבוע ימים עבר וידעתי שביתי תשתתף שוב בעצרת מחאה מול שכונת שייח' ג'ראח, שזכתה להדים נרחבים בציבור. החלטתי שהפעם אני מצטרפת וכפי שכתבתי בתחילה, כדי ללמוד, להתבונן, להיות שותפה, אך בכנות בעיקר כדי לשמור על ביתי, שאם יוחלט לעצרה שוב, לא אאפשר זאת או שפשוט אשב במעצר יחד איתה. כשראיתי בזמן העצרת את השוטרים במדים הבנתי שגם אני לובשת מדים, אמנם סמויים, אך מדים של אמא. מארגני המחאה לא קיבלו אישור להפגנה ולתהלוכה, אך על פי חוק אי אפשר למנוע עצרת מחאה וכך מצאתי עצמי, יחד עם אנשים רבים נוספים עומדת מול שכונת שייח' ג'ראח.

היו שם צעירים, אך רבים יותר היו מבוגרים; היו חילונים אך לא מעט חובשי כיפות; בעיקר היו שם אנשים אשר באו למחות על חוסר צדק בסיסי שהתקבל בהחלטת בית המשפט לפנות אנשים מבתיהם ולשכן במקומם אחרים. התבוננתי על הנעשה סביבי וראיתי כיצד כוח המשטרה ממתין וכביכול מאפשר את עצרת המחאה, אך גם מחכה לשעת כושר, שאכן הגיעה לאחר זמן מה, כדי להתחיל במעצרים וליצור תחושה של התלהמות מצד המוחים, בעיקר בקרב הצעירים. ברור היה למדי שבשל ההכפשה שלה זכתה המשטרה בשבוע שלפני, קיים הניסיון מצידה "לצאת בסדר" ולהוכיח שהמוחים פועלים בניגוד לחוק. הייתי שם ולצערי ראיתי זאת במו עיני. ברור היה לכל רואה כיצד השוטרים פונים ועוצרים אך ורק צעירים מבין המוחים וכשהחליטו לעצור שחררו כל רסן של אלימות, דווקא מצידם. שוב עלתה בי השאלה, האם באמת ובתמים אני אדם חופשי, האם אני באמת יכולה לבטא עצמי פשוט מתוך היותי?

מאוחר יותר נכנסתי לתוך שכונת שייח' ג'ראח והתיישבתי ליד הדיירים הפלסטינים, שפונו מאחד הבתים. הם הציבו סוכה מול הבית שלפי החלטת בית המשפט אינו ביתם עוד וכעת מתנחלות בו משפחות יהודיות. ישבתי ליד המדורה שהוצתה כדי לחמם את הגוף ובלבי עבר כאב חד. תוך כדי שיחה נעימה שניהלנו בינינו, שמענו צעקות מעבר לפינה. פנינו לראות מה קרה ושמענו שמספר יהודים חרדים שעברו באזור התחילו לידות אבנים לעבר ערבים שהיו בקרבתם. כמובן שהתפתחה מריבה והשוטרים שהתפנו מעצרת המחאה הגיעו במהירות והתחילו להלום. אף יהודי חרדי משליך אבנים לא נפגע, אלא שני בחורים פלסטיניים נעצרו, שאחד מהם היה זה שעמו ישבתי ליד האש ומכיוון שהייתי לאורך כל הדרך לידו ראיתי בוודאות שלא הרים אבן או כל חפץ אחר ולא השליך דבר. אני יכולה להמשיך ולכתוב על העימות שערכתי עם השוטר שהתנפל עליו, שרצה לעצור גם אותי, אך בוודאות לא עצר אותי אך ורק משום היותי בן אדם מבוגר. אם ביתי הייתה במקומי מין הסתם היה עוצר אותה. אני יכולה גם להמשיך ולכתוב על אימו הבוכייה של הבחור, המבקשת ונלחמת על בנה. אני יכולה להמשיך ולכתוב על חילופי הדברים הנוקבים שהיו לי גם עם מפקד מחוז ירושלים וגם עם החוקר של המשטרה שהיה נוכח. נלחמתי על חפותו של אותו בחור ואף העדתי מאוחר יותר לטובתו, אך בכל זאת שמתי לב שפחד מסוים מכנן בי ובסופו של דבר הוא עצור ואני חופשייה.

אך האם אני באמת חופשייה?